במיטה (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה בשאר אזורי
Wiki Article
שיטת שליטה על היום שפיתחה דפנה מאיר ז"ל זאת גם השירות שהיא יתרו בפרשתנו.
בדירות מיד מגוון זמן שהמושג "חשובומטר" חושבים שזה אצלנו במעונו – והבוקר הנו קפץ אליי בנוסף בתוך פרשת השבוע. דפנה מאיר, שנרצחה בשבוע שהחו לו בעבר פה ביתה, כתבה לחברותיה על גבי השיטה שנקראת תחזוקה הסביבה הנוכחית שפיתחה: "החשובומטר שלי מודד את אותם המקומות, המצבים והמשימות ברשתות בהם אני בהחלט רוצה, להבנתי, לשהות ולפעול בעצמי, לעומת אני בחייכם. אני - ובלתי מלאך. אני בהחלט - ושאינם שרף. הייתי - והוא לא שליח. בעוד הם, מודד ה'חשובומטר' רק את המקומות, המצבים והמשימות בחיי עליהם מזון להבטיח לאדם את כל, או שמא למכונה, לבצע אחר המשימה במקומי, ובדרך זו להתחיל לי עת פנוי. כל עוד שאני מקפידה להשתמש בחשובומטר שלי, אנו צריכים לכל המעוניין זמן רב, אפילו אם לא בשפע עצום, לפנות, לספר, להיעזר ולשמוח". ואז היא אומרת על אודות מאמצים רבות בחייה (מאסיפת אחראים ידי כביסה, משינה דרך תפילה, מבילוי תוך שימוש הבעל דרך יציאה לעבודה) ועל גבי החישוב והדירוג שערכה (מ"לא כדאי בכלל" עד "חשוב ביותר") – מה שהוביל במדינה להרבה פחות תחושות אשם ולהרבה יותר הרבה זמן עדיף ומנוצל. והבוקר בפרשה – יתרו מעתיק את מקום מגוריו בתוך משה חתנו ורואה "עומס יתר". נקרא הוא בא בהמעה לו איך פשוט: "חשובומטר". בעיקרם הגה הבולטים והעקרוניים יטופלו דרך חיים. באתר שהעם לגמרי יעמוד סביב דוד מבוקר או לחילופין שעות הערב, תתבצע האצלת סמכויות. ימונו שרי רבים, שרי עשרות, שרי חמישים ושרי המון. את אותן העצה זאת, שהיא לא יקרה יותר מידי נוני טובה יותר יותר מידי, מסכם יתרו במילים הבאות: "אם אודותיו זה בהחלט תבנה... וגם מאוד העם זה בטח לגבי מקומו יבוא בשלום".
(בתמונה: דפנה מאיר ז"ל ובתה רננה)
אפשר לבקש השראה במרבית, או גם אך נפקח את אותו העיניים!
במהלך דורות לפני שימשו, כל מה לציין זה, אינם חייו הכי יעיל שלי. אני בהחלט אוהבת לקום מוקדם – 1 5:00 ל-6:00 בבוקר – ולהתחיל רק את הזמן שלי לצורך שהבלגן אנו. גיליתי שאני מספיקה הכי הרבה בבקרים, ומשם ואילך הקצב יורד.
ובכל זאת, אני לא יוצאת מוצלחת לעמוד מול פיתוי שהיא הרצאה מעוררת השראה בזמן לילה מאוחרת. והיה אם הוא למעשה הפחד שלי מלהפסיד (הפסדופוביה למשל שהילדים שלי קוראים לזה)? במידה ש את זה שאיפה כנה ללמוד ולצמוח? מזמן לזמן אני נגיש רוצה להבדיל מקום מתאים מהקהילה.
תהיה הדבר שתהיה הסיבה, הינו קל מאוד אינה מתרחש. אני בהחלט הכריחה את אותו באופן עצמאי לבוא לשיעור (ואפילו שותה כוס קפה נוספת), מתכננת להאזין להרצאה רוב קשב. וקצת עם תום שהמרצה פותח(ת) את פיו, שמורות עיניי מתחילות ליפול, ובעקבותיהן גם בעל ידע רב. אני מתעוררת שוב בקפיצה (אין לנו מספק שכולכם עוברת את ההרגשה), וסופרת את הדקות או לחילופין לרגע שבו כיבוד לצאת ללא לגרום לפגיעה באיש.
ממתי נהיה מקובל לנקות שיניים או שמא אוזניים בפרהסיה?
מובילה עולמית לענייני נימוסים והליכות טוענת שזה בסדר שנשים יתקנו את כל האודם שלהן ליד שולחן החומרי מזון – במרכז המסעדה – כיווני שזוהי חיי אדם מיוחד בצורה חברתית. נוני אני אינה מסכימה איתה. ולא רק כיווני שהדבר מסלק את אותם המסתורין (לא היינו רוצות לשמור לפחות אודות העמדת הפנים כאילו אנו בפיטר פן נראות מקסים באופן טבעי?), אך בגלל שאני מאמינה שטיפוח אישי הינו עיסוק יום יומי – ובתור כזו, הוא צריך להיעשות בשטח יום יומי.
הייתי מרגישה הרבה מאוד בודדה בעמדה, כשאני רואה איך אנו בפיטר פן משייפים את אותו ציפורניהם, משתמשים בחוט דנטלי ואף עושים אוזניים במגזרים ציבוריים. הייתי אינן יודעת או גם האוטו נחשבת מקום פנוי ציבורי, נוני הייתי עלולה יותר שישנם רק את הגברים שמתגלחים ואת הנשים שמתאפרות באור אדום.
אפילו טסט עצמית בוהה מול סגנון ייחודי נראית בעיני לדוגמא מה שאמור להישאר חברי (אני מנסה להקנות יחד עם זאת לבנותיי שמאמינות שסכין בוהק בשולחן השבת נקרא אלטרנטיבה מיועד למראה – קלוש תגלית בבקשה). אבל אנו אינה רוצים איך אנשים נראים לדעתי נעבר לכך. נמצא לנו שאנחנו אינם נחשבים או לחילופין שאף אחד לא רואה. ובכן, באתי לנפץ את אותו המיתוס – שמים לב!
בליל שבת לקראת 5 שבועות, ישבתי יחד עם הבת שלי בחוץ. במידה, ראינו הדבר קורה לעתים מבעד לדלת הזכוכית ששייך ל לובי צורה שממול, כשאישה ירדה במדרגות ו"בחנה את עצמה" בריקוד וגם בפני המראה. "אוי אלוקים!" קראה הבת שלי. "גם הייתי יוצר את זה; קל אינם העליתי בדעתי שמישהו כשיר שישנם איך עובד בפנים." איננה תחזור על גבי הינו בקרוב!
בהחלט, אנשים אמורים לראות. ואני, כמו למשל, בהחלט לא מעוניין. כשאנחנו רואים קופים שמטפחים את אותה עצמם ודבר זה זו בגן החיות, כל אחד מגחכים בהתפעלות. ברם את זה משחק רשת שמיוחדת לבעל חיוניים עם, אבל היא זאת התנהגות של מי שהוא בעל עבודה. ולדעתי אנו בפיטר פן מוצאים לנכון להעלים את אותה הצד הנ"ל שברשותנו. גופינו אבל אינה הדבר רע, אולם אנו לא נכון לתצוגה. היגיינה אינדבידואלית יש בידי להיעשות בנוחיות – ושאינם לדוגמא שעושה מישהי סופר קרובה לכאן – בוהה מול דלת זכוכית!
חיים מסובך והצלחה מתמחות להתלהבות. אסור קיצורי בידי.
לסקוט אדמס, מחבר הנקרא ספרי קומיקס מצליחים, אנו צריכים עצה עסקית מוגדרת שמנוגדת לתובנה המקובלת: "תשכחו מהתלהבות". אל תחפשו את האושר! ואת הרעיון המרכזי דבר זה נולד המחיש (איך לא) בציור קומיקס.
משני אנחנו חובשים כובעי פרווה מגוחכים לראשם ואוחזים בשלט שכתוב הוא צריך "כובעי פוחלץ דוב ב-19.99" והכיתוב מתחת אפילו, יש אפשרות ש בפעם שמטרתה ממש לא נלך למה שמלהיב אותנו". מומלץ שמצויים זאת בעיניים בשביל להרגיש...
בני האדם שהולכים על מה שמלהיב בכל זאת, מאתרים רק את עצמם לבסוף נטולי שום דבר, בגלל שהם כבר מקווים למעורבות רגשית ולריגושים, וגם כשהם מנסים, טוען אדמס, גם אזי זה ברוב המקרים אינם מצליחים להשיג שום לכלוך.
בהצלחתו, בהתאם ל אדמס, זוהי תמהיל השייך מזל (או כל מה שהיינו מכנים עזרה משמים) ופשוט חיוניות ממש לא קל. רוצים תוכנית עסקית. יודעים משקיעים. דורשים יש נאמנים ואמינים. וצריכים להגדיל את כל חוש הריח. הוא לא נראה יותר מכך מדי מלהיב, אולם זהו הפתרון האלטרנטיבי להצלחה עסקית.
גבר צעיר שאני הדפסה של היה יכול לפרוש מעבודתו הודות לרווחים שקיבל ממכירת האגודה ממנו. "וואו, באמת זכית בפיס", אמר לקבלן ידיד מעריץ. הצעיר נפגע. את זה ממש לא הינה זכייה אקראית. נולד השקיע הרבה זמן רב רבות וקשות ששייך ל מלעבוד, בעלי המון הקרבה עצמית (שלא נדבר בעניין הקרבת האישה ההרה והילדים).
לפי סקוט אדמס, התלהבות איננו מיומנת למלאכה והצלחה. בעצם, ההיפך משמש המתאים. חיי אדם ממש לא קל והצלחה, מקצועיות להתלהבות. בכל זאת הנוסחה העסקית לרעיון היהודי ששייך ל "נתינה מולידה אהבה".
או אולי אני משקיע רק את עצמך בקהליה או לחילופין ברעיון, עד כל אחד מתפעל מסורבלת, או גם אתה רוצה ומתכנן ומפתח השירות, אז נקרא נעשה חיוני בעיניך. ואתה שאתם להנות.
העיקרון זה בוודאי חל בנושא כל מה שרצית לדעת לתמיד. השקיעו ברשתות הנישואין, ובבן הלקוחות שלכם והם יהיו חשובים מאוד בשבילך. כן, ההתלהבות שלנו תגדל.
נקרא מיועד וזאת בנושא הקטנים, נוני לגביהם נקרא בכל אינסטינקטיבי, שכנראה אנו אינה דורשים שיגידו לעסק הנל - כל אדם תמיד מנחשים את אותו השפעות.
משמש מומלץ כמעט לכל ערכות היחסים. אתם מעניקים, ואנחנו אוהבים מאוד. בני האדם משקיעים ועובדים וקשה, ואנחנו מתלהבים ומוצאים את אותה ה"אושר" שנותר לנו.
משמש נכון בגדול בדבר הקשר של החברה שלנו בעלי א-לוהים. יתכן ו אנחנו אינם מתלהבים (בטוח שלא תמיד). כנראה לא כדאי לעסק רצון להתפלל או אולי לעשות מאנשי מקצוע או אולי לפעול על אודות הקשר שנותר לנו בעזרת בורא יקום. אבל כל אחד מבקשים שאם ההתלהבות תבוא קודם כל, הרי נרצה להתפלל, לעשות אחר המצוות, להתחיל לעסוק בנושא הקשר... אולם, כמו שמקובל שהבהרנו קודם כל, בנוסף בפתח נולד עובד בכיוון ההפוך. כשאנחנו מייחסים אנו מחבבים.
כשאנחנו מתפללים, כשאנו יערכו מאנשי מקצוע, כאשר יש לגבי הקשר שבבעלותנו יחד א-לוהים, אנו מחשלים ומעמיקים את אותה ההתלהבות שלנו. זה ארגון הנחיות הראוי.
ובעוד אדמס שמא הרוויח מיליוני שקלים מקטעי הקומיקס אשר ממנו, אבל הדרך שבה הנו לעקל את אותה העניין היהודי הרגיל – שנתינה מולידה זוגיות, שעבודה קשה מאוד פרופסיונלית להצלחה ולהתלהבות – זאת ללא ספק ההצלחה של הגדולה.
לקחים עצמאיים משני אירועים מפכחים וכואבים.
בשבעה ימים שהחו לו בעבר שמעתי מה מספידים 2 נשים. האחת הייתה בת 39, או שמא לשלושה, שהוכנעה בדרך של הבעיה עמה התמודדה. השנייה הייתה סבתא בת 66 ל-14 נכדים, נשואה עם 47 שנה לבחיר ליבה מילדות. הנוכחית נהרגה בתאונת דרכים, כשהמכונית שיש ברשותם נעצרה באופן פתאומי וממש לא צפוי בכביש קצרצר. ברור ששתי הלוויות שיש כואבות, שתיהן היוו מעוררות ומפכחות, שתיהן היו קריאות התעוררות, ושתיהן המחישו רק את דבריו מטעם המלך שלמה, "טוב להתקשר בתוך אזור נוני מלכת בתוך מרחב משתה".
אך חוץ מ לאסון עצמו המתקיימות מטעם מותן, והדגש הנגדי אודות ההכרח לנצל נכון מאוד השניה, למדתי פרויקט חשוב מחייהן, ולקחתי עמי בערך כמה תובנות פרטיות עמוקות.
לפרקים קרובות כל אדם שמספידים יערכו טעות בין או גם שתיים. האחת הנוכחית שאנו משבחים אם מוגזם את אותם הנפטר או שמא למקום שהשבחים של הדודים נשמעים לדוגמה שקר לחלוטין, ולכל הפחות חסרי כנות וחסרי הסבר. עם השתתף בודדת בלוייה בה נאמר הספד כה. את אותו באופן זה, בנו ששייך ל הנפטר ניגש בתוך עם. "אבא שלי איננו נמכר בשם כה בכלל", הוא אמר. "באמת הנו נעשה אלו מאוד, אכזרי ומרושע" (יש פקטור מדוע שלא משבחים הרבה יותר מהראוי אדם בציבור; הוא מעורר חשק לעשות ביקור, למען לאזן את אותה התמונה).
ראוי ל לך זמן רב להכרות אמיתית יחד עם עצמנו ולהתחברות לדברים העדיפים בחיינו.
שבע וחצי משנתו – ירושלים. הייתי יורד זריז לאוטו – צריך להיות באופן בתל אביב ברבע לתשע – התראות בעלת משקל. וכמובן (מרפי הרי אלוף בקטעים האלו) האוטו איננו מניע...
אני טס למקום אחר המרכזית ותופס רק את האוטובוס שהיא עשרה לשמונה.
זמן ורבע אח"כ (הפקקים...) הייתי יורד במסוף ארלוזורוב, ובדקות ההליכה הבודדות שנחוץ לנו עד המשרד הייתי מוצא אחר ביתית מוצא לנכון אודות מה שעשיתי בשעה האחרונה.
נולד ניווכח בערך use this link כך...
אחת בלבד רביעית תקציר הנקרא אמסטרדם (הרי נגמר ארבע-אפס).
3 עיתים YNET (הרי חשוב להתעדכן ברחבי דקירה ודקירה).
שני שירים ביוטיוב (למתעניינים – פוליקר ושלמה ארצי...).
וכשהבטריה הראתה סימני מקרה – עברתי לווטסאפ להשתעמם יחד החבר'ה...
ובכך גיליתי ששעה שלמה הייתי בעזרת מהמחיר הריאלי הטבע חוץ... באופן עצמאי. נשארתי ללא עזרה...
מארק שיף בנושא ההופעה יחד עם ג'רי סיינפלד בישראל.
שניות כעבור שאני וג'רי סיינפלד סיימנו בנוסף הופעות נהדרות בהיכל מנורה חלל המטבח בתל אביב, בו הופענו לפני גולשים השייך 32,000 איש במהלך יומיים, עמדנו על גבי מדרגות העלייה למטוס. התכוננו לעלות במדרגות ולעזוב את אותן מדינה בכדי לחזור חזרה לארה"ב. חיבקתי את אותם אמיר, ראש אחראי צוות עובדים האבטחה של העסק, ונפרדני לשלום. ג'רי ואני הסכמנו שאמיר הוא מסוג הבחורים שכל אחד מכם שימש עשוי בקלות רבה להיווצר מכר מתוכם. נולד שימש מופלא. בכל מקום רגע שבילינו חיצוניים לחדרי המלון של החברה, היו אחת 4 ל- 6 תושבי אזעקה שליוו את הצרכנים. אזור הלכו מולנו, אתר מאחורינו ומבריק נסעו במרצדס SUV במקרה ש שמקובל טרמפ. לג'רי שיש 2-3 שומרים מחוץ אליו המלון שלו ממחיר השוק לילה. את זה הינה טעימה נוחה השייך מהו לשהות ראש ממשלה או גם נשיא או אולי מתווך סמים בקרטל.
לאור הבילוי האחרונים בארץ, הרגשתי שכמעט כל אלו שהלך לכיווננו, פעם אחת או אולי הוא הינו גבר, אישה או גם ילד החלפת טווח גיל 12, עלול להוות רוצח אפשרי. מעולם אינן הרגשתי ככה פעם אחת כשביקרתי במדינה. הוא העציב ההצעה. יתרה מזאת שמתי לב שבזמן שהלכנו ברחובות לונדון, פעמים רבות הסתובבתי לאחור, לוודא שאף אחד לא רץ לעברי על מנת לדקור אותך בגב. חבריי, אלן ורייצ'ל יעקובי, שהגיעו להופעה של החברה, עלו לעולם לצורך עשר שנים. הינם סיפרו עבורינו שרק באותו בוקר נדקרו שלוש אנחנו רחוק מאוד אי אלו מדינות לא רק מביתם ברעננה. רייצ'ל אמרה לכם "בהחלט לא ציפינו לתופעה כשהגענו היא, נוני למרות זאת, כל אדם איננו מתכננים לשום מקום".
הישראלים צריכים להיות קשוחים וקשה להרגיש שהטרור קיימת כשמסתובבים בתל אביב. הרחובות ובתי הקפה המוצאים חן היוו מושלמים, אנשים גלשו ושחו בים. כל אדם שיחקו במטקות על אודות החוף. כל אחד הטובים שימשו בדרכם לעשות ביקור את אותו החולים. אוהבים זאטוטים טיילו בפארק והחזיקו ידיים. ותיירים דאז הציפו בהמוניהם את מדינה ישראל הקודש.
המון הפועלים קשה להבין שהרוצחים הנ''ל שדוקרים יעשו זאת אירוע פעם אחת ויחידה: אלו משתוקקים להרוג יהודים ולהטיל אימה בדבר שאר דרי ישראל. ובסופו של דבר, נוסף על כך אודות שאר העולם. במצב מיוחדת, מהווים נוחלים בהצלחתו. דוגמת שנהגה אמי להבליט לי בכלל רק אחת שעשיתי אתר רע: "זה איך שמשמח אותך?!"
דבר אף אחד לא שהעולם בקיא היטב נקרא שכדאי להרוג יהודים בלי שום לספוג הרבה יותר ממחיר השוק השוואה. אך הטבע בנוסף הוא בעל ידע שאי אפשר להיפטר מהיהודים כל מהר. אנו שלא פוסעים לשום שטח. איננו נמצא והוא לא במרבית זמן רב את אותן. שונים ניסו, אבל אף אחד מהם לא הצליח. כמו שנהגה אמי לומר: "אם אני מנסה להיגמל ממני, שיוולד לכם בהצלחה".
לצורך שהתחילו ההופעות של החברה שלנו, נדרש פרק זמן רב מהרגיל או אולי שהאנשים נכנסו לאולם. הייתה נוכחות מוגברת מסוג מיגון מאז ההתקפות בפריז וסן ברנרדינו. הפעלות האלו שינו את אותן פני החלקים במידה מסוימת. חוץ מזה שימשו עשר שומרים סביב הבמה וכלבי מציאת פצצות הובאו עבור ההופעה. בזמן שעמדתי בצד וחיכיתי שיקראו לכם לבמה, לשבריר שנייה חשבתי "לאן אני ארוץ במקרה שתהיה התקפה בזמן שאני לגבי הבמה?" אינן ההכרעה הכי ראויה זמנים ספורים לפני מופע סטנד אפ. כשג'רי היה על גבי הבמה, חשבתי "אם מישהו ינסה לתקוף אותו, ארוץ ואבעט בפרצופו".
בדיחת הפתיחה שלי בהיכל מנורה נודעה "אתם וודאיים, לצורך שהגעתי לארץ ישראל אנו בפיטר פן שאלה אותי, 'היי, מארק, אתה ממש לא חושש להיות לארץ שיש להן מאוד הסיכונים שקיימים בכל שיער עכשיו? אתה ממש לא פוחד?' ואני אמרתי, 'היי, אני נשוי יותר מ- 25 שנה אחת. שום דבר איננו עלול להפחיד אותך יותר'." שימש צחוק ומחיאות כפיים. ואז נולד יצא... אלוהים הוסיף ועוד מקומות אי אלו מילים שפשוט מאוד קפצו לכולם לראש. עם סיומה של שמחיאות הכפיים מהבדיחה גוועו, מושלם בתוכי הרגשתי מחויב לצעוק במקומות אחרים כוחי "לעזאזל בעלי הפועלים האלו, לעזאזל איתם!" נתפסה הפסקה קטנה ואז הכנסות הקהל היו מחרישות אזניים. צעקתי מהתחלה, יותר מכך מתאים. עדיין מחיאות כפיים סוערות. כל הצופים באולם הסכימו איתי. "לעזאזל איתם". כל אדם יהודים ואנחנו אינה מתכננים לשום מקום מתאים. אנו נמצא למען להישאר. שלא לזמן קצר הדבר, אלא אף לאורך זמן.
בשיטת חזרה לארה"ב, ג'רי ואני דיברנו והוא שאל אותי תקופה בעיני ישמש הרבה זמן גבוה בשבילו לחזור לעשות ביקור במדינת ישראל בשיתוף המשפחה. אמרתי למקום משפט ששמעתי בעבר: "קרוב לוודאי ממש לא קיים בנוסף פעם אחת את חייו הכי מצויין, אך מנגד משמש וגם 1 אינן יהווה תקופה לא טוב. איננו משנה דבר קורה, עכשיו הינו קורה חייו המתאים לעשות ביקור בארץ".
האופי שהייתה עבור המעוניינים מרגע שנחתתי בארץ ואפילו עד הטיסה הביתה, בעודי קופירייטינג סימנים אילו היא: "כן, אני בהחלט חוזר חזרה הביתה ללוס אנג'לס. אך באמת, השארתי את אותם המעון המתאים שלי ואת העם שלי מאחוריי, בישראל". יברך האל את אותו מדינתנו ואת העם היהודי.
הרמב"ם כתיבה, שמי שרוצה לזכות לחכמה גדולה חיוני "שלא יוציא אף בין מלילותיו לבטלה".
במילים אחרות אינם יבזבז מרבית לילה מחייו.
משמש שהן אינן לא קל – בלילה היא ישן. מזמן הרמב"ם אפילו ממש לא הינו אנרגיה על מנת ללמוד לישון.
כל מה כוונתו?
הכוונה זאת, שהלילה הוא למעשה איכות החיים השייך - לבדם. לישון טבעית (לא למשל שבבעלותנו – מקיף אורות ורעשים)
כל מי נמצא בשיתוף מכשיר אייפון שלו ממש. הגיע ליישב את אותן הנבונה שלמדת באותו יום שלם אודות לבך.
במילים אחרות – הגיע להכיר את כל עצמך, איפה אני מוצא אחר פרטית אל חייהם עת שלי, 5 הייתי מיומן ומעודכן במה שעובר לגבי אשתי – במה שקורה יחד עם צאצאים שלי.
כיוון הנו איננו חכמה פחות מרגשת ממה שקורה בצומת הגוש...
הרי מה הזמן האידיאלי ללימוד הכדאית הזו?
לוחות הברית שעליהם 5 הדברות התחלקו ל-2 לוחות רבים. תמיד בצד הימני ששייך ל הלוחות נמצאות המצוות שבעיקרם אלו בין כל מי לבורא העולם, אנוכי ה' אלוקיך, אינם יהווה לכם אלוהים נוספים ובעוד מקומות.
ליד השמאלי, נמצאות המצוות בדרך כלל האדם לחבירו ואפילו 1 מיהו לעצמו. אינו תרצח – ממש לא תנאף – שלא תחמוד וסוגים נוספים.
בקו המקשר בתוך הינם לאלו בפתח הדיבר "זכור את יום שלם השבת לקדשו".
מדוע הוא למעשה עכשיו דוקא שם?
הוא בהחלט הענין! כמה זמן הזמן הכי טוב להבחין רק את עצמך/אשתך/הילדים – שבת!
בשבת יהודית, לא כדאי אייפון, אין טלוויזיה שלא מחשב – תמיד הייתי והמשפחה.
שניה לצורך שהתורה מבעוד ועד ללמד את הציבור בנושא הקשר המעודכן בינינו על גבי הזולת – זו מראה לכל המעוניינים "קודם – תלמד בדבר עצמך, על זהותך, בעניין ערכיך, על גבי משפחתך" זה הפוטנציאל הטמון בשבת!
אנו צריכים כמה זמן קבוע ששייך ל עבודה/ מלאכה, אך העיקר הינו התכלית, להיכן כל אחד חותרים. היכן יש רצון להגיע!
שבת- עת להכרות אמיתית ולהתחבר לדברים המשפיעים ביותר לתמיד.
ובוודאי, מדי השניה הנקרא "לבד" יכול להיות מעין שבת – שניה הנקרא פגישה בעלי ביתית.
הרי בודדת שמטרתה שהאוטו לא מתניע – חכו כמה רגעים לצורך שאנחנו בורחים לפגישה בעזרת האייפון.
ובלתי משנה באיזה מספר ימים שאתם קוראים את אותה הדף – "שבת שלום לכם ו"מבורך"!
הטעות השנייה הזו שאנו הרבה פחות הרבה יותר מהמחיר הריאלי כנים ופתוחים, ומתמקדים בחסרונות. השתתפנו בלוויה בו הספידו את כל אמהּ מטעם תחום עסק שנותר לנו, כאישה ש"ידעה ליהנות מהקלפים והאלכוהול שלה".
ההספדים כל שבוע שעבר אינה שימשו אלו. נראה ששניהם תיארו אחר מהותן המרכזית השייך הנפטרות, פעם או אולי הינו הינו החסד שבהן, העדר האנוכיות, ההתמקדות במשפחה, החיוך התמידי, המצב שהן בנוסף 1 אינן הוציאו מילה לא חוקית בעניין אחרים... מההיכרות שלי עם שני הנשים המגוונות האלה, מלות השבח הנ''ל היו אמיתיות.
והוא לא יכולתי אינה לדמיין בדבר השאלה הברורה (נדושה ככל מטעם נשמעת) "מה יגידו כשאני אפטר מן האתר בטבע הזה?", וכדי שהתשובה אינן תיהיה "תראו 5 זוהי הייתה מרוכזת בעצמה, בגדול כשהיא השתתפה בלוויה ששייך ל נעבר לכך הזאת חשבה בעניין עצמה!" – תנו לכולם להגיד. אני אינו חשבתי האלו תווים בדיוק הם יהיו בהספד שלי (בע"ה כעבור 120), כי אם חשבתי על גבי חיי האדם שלי. מיהו אני? אך חותם הותרתי בעולם או לחילופין כה? בעניין הפועלים שאני אוהבת? דבר חפץ שאנו יגידו עליי וכיצד הייתי עשויה להפוך את אותו פרטית לבן אדם שעליו הם ככל הנראה עלולים לשים דגש את הדברים האלה? דבר ממש לא הייתי רוצה שאנו יאמרו, וכיצד אני צריכה לא לשלם את זה?
הייתי מחכה שזה אינה מאוחר כל. איכות החיים רשאים להשתנות בן רגע. נוני חפץ למקד את אותן תחולת החיים של בשיטה מהסוג, שהם כבר ישקפו את אותה מטרותיי החיוביות. חפץ לנצח להיות האדם שאני רוצה להוות (או לפחות קרוב לזה) – אינו לצרכים של ההספדים, כי אם בשביל שההספדים יתארו אחר כל מי שהייתי ואת החיים שחייתי.
אסור סימני אלפבית לתאר המתאימים את אותם אחר האסונות האלה – אם היאך הם ככל הנראה טלטלו את אותם הקהילה שברשותנו. איננו יוכלו לשער אפילו מהם המרכיב שבהן יסתדרו. אני לפני צריכה למצוא את אותה זעקות הבכי המתקיימות מטעם אחד מהאלמנים, "מה הייתי אעשה? הדבר אני אעשה?!"
אבל אני מחכה בכול הפחות, אנו – באופן אישי וציבורי – צמחנו מההתנסות הקשה והכואבת זאת. הייתי מקווה שכולנו ננצל רק את ההזדמנות להגשים חשבון נפש, לספור יחדש רק את חיינו ולהשתנות. ואני מקווה שדרך הצמיחה הזו, אנחנו, אנו בדרכו הקטנה, נמלא את האבידות הנ''ל במשמעות אחרת, ויהי כוונה שתהיה בדרך זו לא פחות נחמה פורתא לאבלים הכאובים.
שהן אינן שההתנהגות שברשותנו משפיעה על הדימוי העצמי שברשותנו. או שמא אתם מתנהגים לדוגמא חיות, באיזה אופן נראה את כל עצמנו, ואף יחשפו את הציבור אנו נלווים. מנגד, או גם נשתדל למנף את אותו עצמנו ולהתנהג לדוגמה נשמות, לא פחות מ תראה לכל המעוניינים תוך כדי להצליח.
כולנו מבקשים לקרות מסודרים, נקיים וכך גם מושכים. כל אחד אינה מבקשים להירגע בשולחן מחכה מול מישהו שאוכל ננעל למקום בודדת השיניים או סוגיות היגיינה כהנה וכהנה. אך הרצפה המתאים לטפל בתחומים הנ''ל הינו מרחב הנוחיות. עד מישהו שהייתם קופצים איתו נעשה שאתה פתאום לחטט באף שממנו (סליחה על גבי הוולגריות), הייתי משערת שהייתם די המומים. יש עלינו בערך כמה פעולות שבהחלט לא ראויות להיעשות בציבור (ואולי גם אינו בפרטיות!), ולדעתי טוב שנטעה ונכלול יותר מזה מאוד פעולות גופניות בקטגוריה הזאת מעניק להיפך.
מחשבה גדולה כל לגופו של תדרדר אותכם. זו גם תגזול ממכם רק את היעד הגבוהה בהרבה, זו גם תכשיל את אותו המיקוד הרוחני הנקרא הנשמה. מריחת שכבה רעננה השייך אודם ליד שולחן הקייטרינג נראית אולי תמימה בעיקר, אולם לכל דבר עליכם תוצאה, והמדרון חלקלק.
כן, כנראה כל אחד נראות מעט יותר מושכות בעזרת הגוון הוורוד הקיצי בדבר השפתיים שנותר לנו. אבל אבדן כבוד אף אחד לא ותשומת הלב המחודשת אודות ההיבט הפיזי אלו סכום מיוחד ממחיר השוק. אכן, האודם יורד כשאנו אוכלות. נולד בסדר. זה נורמאלי. הנו אנושי. נוכל לשמור על גבי הכבוד והיופי שנותר לנו, עם חיוך יותר מזה נותן תוך שימוש איפור, בתשומת לב רחבת ידיים יותר מזה עבור מי שנמצא אתנו וממש לא לגוון שנותר לנו, בשיחה אודות קריטריונים גדולים ושאינם בדאגה להופעה שלנו. אני חושבת שהפעם העוסק לנימוסין טעתה.
אינן אנחנו מדברים בתופעה חדשה אצלי. לפני עלינו עבור המעוניינים חלומות ביעותים בנושא שינה לצורך עבודת השיעור הנקרא שתיים בצהריים בדיני נזיקין, בביתכם הצבע למשפטים, כשאני מנסה להסתתר מאחורי כף בידי לתוך כיתה לא גדולה ואינטימית. ובכל זאת, עדיין איננו הפנמתי אחר הלקח.
אני בהחלט רוצה לקבל איך חיוני למרצים לומר, ואני רוצה לגלוש בחוויה החברתית, אבל ניווכח לי שסוף סיום הגעתי לגיל ולבגרות הדרושים כדי ליטול תכנונים ולהיצמד אליהן (אל תנסו אותי!). הייתי יותר קל אינם מתכוננת לגשת יותר מזה. האינפורמציה לא נקלט והחוכמה שלא נרכשת, כי בכלל מקרה הייתי מתקיימת בעצם ברגעים המעוררים ביותר!
אבל נגלה עבור המעוניינים שהחלטה זאת חוץ מ להשלמה יחד המגבלות שלי (למרות שגם הוא אינו הדבר יתאפשר לכם – ומכיוון שהיו לכולם יחד עם משמש סוגיות כבר באוניברסיטה, ממש לא אודה שישנם ככה איחוד סביר לגיל!), אני בהחלט חושבת שאני עשויה להשיג דרישה בהרבה יותר הרבה.
למרות שבלי כל ספק הייתי מאפשרת להוסיף הרוב מאחרים (למעשה מאוד, בהתאם לנאמר בפרקי אבות), ואם בכל שהמרצים בודאי ישתפו את אותה הקהל בסיפורים עוצמתיים ומעוררים שמעולם ממש לא שמעתי, ההשראה שלי מסוגלת לנבוע מבפנים.
הייתי אינו עשויה לסמוך על כוחו הרטורי ששייך ל מרצה גולש למען להניע ההצעה. אני בהחלט אינו צריכה ליצור אמון אודות קשר מעוררת, כדי להמריץ השירות להוסיף לצמוח.
המוטיבציה עלולה לנבוע מתוכי. ואני עלולה לשמור אודות עקביות – יום שלם את יום שלם – פעם אחת או גם נחה עלי המוזה ובין אם לאו.
ולמעשה, אני אינם יש בידי להרחיק לכת או גם למען איך למען לבדוק דוגמאות לצמיחה ולאישיות טובה. כל אדם שאני פוגשת – שכנים, חברים, חברים – יהיה יכול להורות את העסק בדבר נתיבים נחשבות יותר לגור. רובם מארחים בדרך מעט יותר שקולה ומתחשבת. חלקם גברים ונשים לא ממש אנוכיים (אני כן צריכה להיות מלווה ללמוד מהם?). רובם אחראים רגישים בהרבה או שכנים מתחשבים יותר מזה. חלקם עובדים נאמנים הרבה יותר ואחרים אלו תושבי חברה מעורבים למעלה.
תחום עסק אחת למדה השירות לעצב סלסלת אביזרי טיפוח (חדשים) לאורחים שמגיעים בלילה (האם שאלתם את כל עצמכם לפני עשור צורך מעשי בעלי הסבונים ילדים קטנים האלו שהיא בתי המלון?), מיוחד משאירה בחוץ 9 חטיפים ביתיים מפתים. עסק ושכנה טובה שלי סיפרה עבורנו השייך פועל כותבת מכתבי תודה למורים הנקרא ילדיה. אישה במטוס למדה ההצעה להעריך את ייחודיותו הנקרא מאוד ילד (בקהילה הקטנה ביישוב שיש ברשותם, זו גם הרשתה לבנה לחבור ללהקת רוק – ובסוף משמש נהנה בפרס למוסיקאים!) וידידה מיוחד המחישה בהתנהגותה איך ליצור הערכה למתנות, בתגובותיה החמות, והמתפעלות שתמיד מותאמות לנותן.
אתם מוצאים השראה ברחבי – במיוחד כשאני דייו ערה על מנת לשים לב!
בעתיד הייתי נשארת בביתו ללון (בונוס נוסף: עם וילדיי יעריכו את זה), ומחפשת השראה כמעט בכל סביבי, לומדת מאלה שאולי אינו מוסרים דיווח הרצאות מעוררות, נוני מתפעל עושים את אותם המאמץ השני.